כמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר: בחירות בצל שאלות האחריות והחשש מהסלמה

כמעט שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, ישראל נערכת לבחירות כאשר שאלות האחריות לאסון עדיין אינן מקבלות מענה במסגרת ועדת חקירה ממלכתית. זו נקודת המוצא של הפרשנות שפרסם יואב לימור בישראל היום ב־05.09.2026, 21:07: צמרת הביטחון שהיתה אחראית למחדל התחלפה, אך בצמרת המדינה לא חל שינוי, והמערכת הפוליטית חוזרת להתמודדות כשהמחלוקות והשסעים נותרו במרכז. לימור מצביע על שני כשלים פוליטיים מרכזיים בתקופה שחלפה: היעדר חלופה מנהיגותית, הן בקואליציה והן באופוזיציה, והעמקת הקרע הציבורי. לשיטתו, הפער בין עוצמת האסון לבין השינוי הפוליטי שבא בעקבותיו אינו מתבטא רק בשאלת האחריות לעבר. הוא נוגע גם ליכולת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים שלפני ישראל. השעות הראשונות חוזרות למוקד פרסום לוח הזמנים של נתניהו בבוקר 7 באוקטובר, תחילה בתקשורת ובהמשך מטעם לשכתו, החזיר לדיון את התנהלות ראש הממשלה בשעות שבהן החלה מתקפת חמאס. לימור מעלה בעקבות הפרסום שאלות על הזמן שנדרש לנתניהו לצאת מביתו, על משך הנסיעה מקיסריה לתל אביב ועל הקשר שקיים עם ראשי מערכת הביטחון. לפי הפרטים המובאים בטור, חלפה כמעט שעה עד היציאה מהבית וכמעט שעה נוספת עד ההגעה לתל אביב. לימור דוחה את הסבר הכנת השיירה, וטוען כי היא אמורה להיות מוכנה בתוך דקות בודדות. להערכתו, נסיעה מבצעית במסלול הזה בבוקר חג היתה צריכה להימשך לא יותר מ־20-25 דקות. הוא שואל גם מדוע במשך שלוש שעות לא שוחח נתניהו עם הרמטכ"ל ועם ראש שב"כ, ועם מי שוחח באותו פרק זמן. הביקורת בטור נוגעת גם למענה האזרחי. לימור טוען כי נתניהו לא נתן במשך שעות הנחיות ולא סנכרן את היערכות בתי החולים, הרשויות המקומיות, משרד החוץ ומערך ההסברה. הוא מעמיד זאת מול טענת נתניהו שלפיה אילו העירו אותו בלילה, היה נותן את ההוראות המתאימות. זו מסקנתו הפרשנית של הכותב מן ההתנהלות שתוארה, ולא ממצא של ועדת חקירה. מעבר ללוח הזמנים לימור מזהיר מפני התמקדות בפרטי אותו בוקר על חשבון בירור המדיניות שקדמה למתקפה. בין הנושאים שהוא מבקש להציב במרכז: מימון חמאס לאורך שנים, הימנעות מחיסול ראשי הארגון למרות המלצות חוזרות של שב"כ, ואזהרות צה"ל ושב"כ בדבר היחלשות ההרתעה ואפשרות של תקיפה. הוא מעלה גם את סוגיית מקורבי נתניהו שעבדו עבור קטאר וניהלו, לפי המתואר בטור, קמפיין מטעמה מתוך לשכת ראש הממשלה. בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית, טוען לימור, נשאר מרחב נרחב לטענות שלא הוכרעו ולתיאוריות בגידה. הוא מביא נתון מסקרים שונים, שלפיו 40% מהצעירים מאמינים בתיאוריה הזאת, אך בטקסט לא מפורטים שמות הסקרים. את הפצת הטענות הוא מייחס לסביבת נתניהו, ורואה בכך פגיעה במערכות הביטחון ובמי שעמדו בראשן. במישור האלקטורלי, לפי הסקרים שפורסמו בשבוע שקדם לטור, הגוש בהובלת נתניהו התחזק במידת־מה אך עדיין רחוק מהאפשרות להקים ממשלה. לימור מעריך כי השיח המפלג יקשה על הקמת ממשלת אחדות רחבה, ומזהיר מפני סבבי בחירות נוספים שבמהלכם תידרש ממשלה זמנית להתמודד עם מציאות מורכבת. מדובר בתרחיש שהוא מציג, לא בתוצאה שנקבעה. התקרית בתורמוס עיא והחשש בזירות הלחימה לדיון הפוליטי מצטרף בטור ביקור השגריר האמריקני מייק האקבי בכפר הפלסטיני תורמוס עיא. לפי התיאור, האקבי נתקל במקום בפורעים יהודים. עוד מובאת טענה כי צילם סרטון בטלפון הפרטי שלו והבטיח להעבירו אישית לנשיא טראמפ. בפרסום שלו מ־September 5, 2026 תיאר האקבי עדויות של אזרחים אמריקנים על השחתת בתים, איומים כלפי ילדים ואלימות, והביע התנגדות להפרת חוק לצד תמיכתו בישראלים המתגוררים ביהודה ושומרון במקומות שבהם יש להם זכות להתגורר. לימור קושר בין תגובת הדרג הפוליטי לפשיעה הלאומנית ביו"ש לבין החשש מהסלמה. ביקורתו מופנית גם לשר הביטחון ישראל כ"ץ, שאת התנהלותו הוא מתאר כמתן גיבוי פוליטי לפורעים. במקביל, הוא מדווח על חשד בקרב בכירים בצה"ל כי ההתקרבות לבחירות תגביר את הסכנה ואת הפיתוי לחדש לחימה. הזירות המוזכרות הן איראן, על רקע החיכוך האמריקני עימה, ועזה ולבנון, בעקבות מהלך אפשרי של חמאס או חיזבאללה. המסקנה של לימור היא שהבחירות היו צריכות להעמיד במרכז סדר יום משותף: חינוך, בריאות, רווחה, חקלאות, פיתוח הצפון והדרום וביטחון אישי. תחת זאת, הוא מתאר מערכת שנותרה לכודה בוויכוחים ובדפוסי הפעולה שקדמו לאסון, בלי בירור אחריות מוסכם ובלי השינוי הפוליטי שלדעתו התחייב ממנו.